Independent Media Center, Israel
http://www.indymedia.org.il

מי מפחד מסרבנות ציונית? (רמז: אני)
author: עידן חדש (alf_2001@walla.co.il)



יש לי המון מה להגיד ואולי התחלה טובה תהיה להגיד שחבל שאני מגיב באיחור של שבוע כי הייתי רוצה שא/נשים אחרות שמחזיקות בעמדה שלך יקראו את התגובה שלי. בכל אופן, אני מקווה שלפחות אתה תקרא אותה.



ל"שמאלנים" ציוניים רבים אולי יש נטייה להתכווץ לנוכח משמע השם "סרבנות" ואולי הם ידמו ניהליזם וכולי. בעבור הימין סרבנות היא שיתוף פעולה עם האויב, בגידה, ותו לא.



לגבי כלל הפסקה השניה- לפי הכתיבה שלך אני מבין שאתה (כמסתבר) 'מגיע' מ"אומץ לסרב" ומשום כך אני ממש מתקשה להבין את התפיסות שלך של סרבנות. אני 'מגיע' ממכתב השמיניסטים וככל שיש לי אלף ואלפי ביקורות עליו, התפיסה שממנה המכתב והקבוצה נולדו היא בהחלט לא התפיסה שממנה אומץ לסרב נולדה (או יותר נכון- הגיחה). הרוב הדומיננטי של המכתב, במיוחד בסיבוב הראשון שלו ב2001, היה של סרבניות מלאות שמתנגדות לצבא ככלי לדיכוי. מאוחר יותר הצטרפו גם סרבניות כיבוש שלאט לאט החלו להשתלט על הקבוצה ולהדביק גם את הסרבניות המלאות באהדה כלפיהן וכלפי דעותיהן (ע"ע נוריד את רף התנגדות/האידיאולוגיה שלנו וכך יותר א/נשים יוכלו להצטרף אלינו, נגדל, נכנס (עלק) לקונצנזוס ואז יהיה לנו יותר קל לחיות עם עצמינו) ומשם, עם כניסתם של סרבני אומץ לסרב, הגברים הלוחמים הציונים שגילו שהם מזייפים/חיים בסטנדרט כפול/שההתנחלויות זה מיץ חרא ושהם פראיירים שהם נהרגים בשבילהם (/שפלסטינים שנהרגו על ידם רודפים אותם בחלומות שלהם) המרחק להדבקת ריח ציוני רע לכל תנועת הסרבנות היה קצר. ולא רק, אלא גם התנתקות מרעיונות של סולידריות ומהקישור למאבקים אחרים, אימוץ אסטרטגיה מיינסטרימית שפלה, מסתבר שההצלחה העיתונאית המסחררת של אומץ לסרב מיד כשיצאו מהארון גרמה לכמה שמיניסטיות להיות בהיי (לשכוח מי הן ומה הן ולמען מה הן ובכלל לאן הן).



אני לא יודע באיזה תיכון למדת, אבל בתיכון שלי (ונראה לי שככה זה גם בשאר התיכונים) לימדו אותנו בשיעור אזרחות שדמוקרטיה זה כניעה לתכתיבים אימפריאליזם של תפיסות גזעניות-לאומניות וכלכליות שמעגנות בחוקים מעודנים את הנצחת החזק שורד, החלש לא ועודדו אותנו להפסיק לחשוב בעצמנו ושכדאי יותר לראות טלוויזיה וחדשות ולקרוא עיתונים ולהשתף בבחירות. שאני לא אגיד מה מלמדים בשיעורי תנ"ך והיסטוריה ושיעורים אחרים.



למה רק כמעט 50 אחוז מהתושבים החיים תחת ריבונותה של מדינת ישראל מצויים תחת דיכוי צבאי? אתה בוודאי מתכוון לפלסטינים בשטחי 67 ו48. להזכירך, גם הישראליות סובלות מדיכוי צבאי, בין אם הן כאלה שלא נהנות ממדינה צבאית ועושות עם זה משהו והן לא באמת רוצות בכך ובין אם הן כאלה, אזרחיות או מתנחלות או מגוייסות, שלא יודעות שהן ואחיותיהן נהרגות ע"י מחבלים שהן תוצאה של המשטר הצבאי בשטחים הכבושים בעליל.



ובין אם הן כאלה שהולכות לצבא כי הם חייבות וגם נהרגות שם בעבורו.



אף אחד לא הולך לצבא בגלל שהוא ציוני (וכאן אני מתחבר עם המגיב מקיבוץ נירים) או בגלל שהוא מת להילחם למען המדינה. אולי זה היה ככה בפלמ"ח ובהגנה ואולי בשנים הראשונות של קום הצבא הרשמי, אבל מאז חלו הרבה תהפוכות בדברים בהם רוב הנוער מאמין או לא מאמין ובעיקר בדברים שלא אכפת לנוער להאמין או אם בכלל להאמין (העיקר הוא להתקבל בעיני החברה... הצבאית...) כמו להקשיב לאמ.טי.וי ולגלגל"צ, כמו ללכת לבית ספר ולצבא, כמו לאכול בשר ולהיות סקסיסטים. אחרי שהם הולכים לצבא- אז, כן- הם ציוניים וביטחוניסטים ומאמינים בזכות קיומה המקודש של מדינת ישראל.



האם דמוקרטיה היא שיוויון לכל?

אינני סבור כך כלל וכלל. אני חושב ש'שיוויון לכל' יוכל להתקיים רק במסגרת חברתית שבה הערך של החזק שולט והחלש נשלט מבוטל מבחירה מודעת של הא/נשים באותה מסגרת (ושגם מבטלת את האמונה לפיה האדם הוא זה שעומד במרכזו של העולם ומתייחסת בשיוויון זה לכל היצורים החיים).



ויפה אמרת- שיויון זה לא יושג על ידי כוחניות, כיבוש והתנחלות- הגדרה הכמעט מדוייקת להפליא של הציונות.



מטרותיה המקוריות של הציונות היא כיבוש ארץ ישראל התנכ"ית וגירוש "האויב העתיק" ממנה. וסלח לי גניבת אדמות, התנחלות אימפריאליסטית וגירוש המקומיים שייך לשנים ר-ב-ו-ת לפני 1967.



לגבי תגובתך ליגאל-סרבן, אז אל תגיד שאתה לא מתימר להציג אף אחד מלבדך מאידך ובאותה נשימה לכתוב שבעבור הסרבנים שלטון החוק הוא נכס יקר ושעיקר תרומתם של הסרבנים הם לציונות ושהסרבנים לא מוכנים להשלים עם זה שההתנחלויות פוגעות בציונות.



בהמשך למה שאמרתי מקודם על השמיניסטים אז, נכון, אמנם כתוב במכתב: "אנו...שגדלנו וחונכנו..." אבל לא מוזכר במפורשות חינוך ציוני (למרות שזה מתבקש) במפורש (אין לשכוח שהמון מהשמיניסטים ומיוזמי "השמיניסטים" גדלו בבתים של שמאל אינטלקטואלי) אז אל לך להסיק מסקנות חפוזות. כשנוסח המכתב אני התנגדתי חריפות לכתיבה של זה במכתב, אני חושב שזה ממש נוראי וממש משתמע כמשהו צייתני, נאמן, ממש כמו המילים הנרדפות (והמבחילות) של אומץ לסרב- "מלח הארץ".



ועוד משהו לגבי ההתייחסות המובנת מאליה הזאת של טיפול פסיכיאטרי. רוב סוגי ה"בעת" שמהוות קירטריון לאשפוז פסיכיאטרי כפוי הן לא פוביות מהסוג של הומופוביה, קסנופוביה, טרנסופוביה וכדומה (סרבנופוביה, ערבופוביה), אלא בעתים שנוצרו אצל הנענשים בטיפול פסיכיאטרי כפוי כתוצאה מטראומה כזו או אחרת, על לא עוול בכפם.



זהו.



אגב, מהכתיבה שלך משתמע שאתה מדבר רק על גברים. האמנם?



נ.ב. שמעתי ש...

האידיוט מהתגובה השביעית סיים צבא, אבל שלא לימדו אותו שם איך להשתמש בעברית, שפת הקודש שלו.

(C) Indymedia Israel. Unless otherwise stated by the author, all content is free for non-commercial reuse, reprint, and rebroadcast, on the net and elsewhere. Opinions are those of the contributors and are not necessarily endorsed by Indymedia Israel.