מלחמת אוקטובר 1973

העיתונות מלאה במאמרים במלאות שלושים שנה למלחמת אוקטובר 1973, אולם את מקום הניתוח הפוליטי החליפו פרטים רבים שהם בגדר רכילות פוליטית ולא ניתוח, לא קשה להבין את הסיבה לכך, כל ניתוח היה מגלה את המשחק הציני של שליטי ארצות הברית, ישראל ומדינות ערב בחיים של הצעירים רובם בני פועלים ואיכרים מרוששים, שנדרשים לשלם בחייהם עבור המשך השליטה של הסדר האימפריאליסטי באזור.
מלחמות במזרח התיכון אינן  מתרחשות משום שהיהודים והערבים פשוט לא מסתדרים ביניהם. הן קורות כחלק ממאבק של השליטה של האימפריאליזם על  מקום אסטרטגי זה החשוב  מבחינה צבאית, שהוא  גם עשיר בנפט. אם מלחמת 48  ואף מלחמת 56 שיקפו את היריבות בין האימפריאליזם האמריקאי העולה, והבריטי והצרפתי המנסים ללא הצלחה לשמור על עמדותיהם, הרי לאחר מלחמת סואץ כאשר נדחקו רגלי הבריטים והצרפתים, ארצות הברית אשר ביקשה להיות כוח יחיד השולט באזור, נתקלה בבעיה. בעייה זו הייתה השפעת ברית המועצות באזור כאשר זו כרתה ברית עם המשטרים הערבים היותר רדיקלים. מסיבה זו   ישראל אשר ארצות הברית ניצבה מאחוריה כבר ב 1947, הופכת לשוטרת העיקרית באזור הפועלת לטובת ארצות הברית,  וכפי ששליטי ישראל אמרו היא משמשת \" הנכס האסטרטגי של ארצות הברית\". לאחר 1956 המטרה של ארצות הברית הייתה לסלק את ההשפעה הסוביטית תוך הפלתם של המשטרים הזעיר בורגנים לאומנים, שנקשרו עם ברית המועצות  ובמיוחד את המשטר הנאצריסטי במצרים. אם בתקופת איזנהור, היו אי אלו נסיונות אמריקאים להשיג השפעה הן במדינות ערב והן בישראל, כאשר קנדי הפך להיות הנשיא, הוא זרק את כל קלפיו על מדינת ישראל.
הייתה זו חלק מהאסטרטגיה העולמית של האימפריאליזם האמריקאי שהוליך להחרפת מלחמת ויטנאם ולהתנגשות על קובה.
מעתה ארצות הברית תבנה את ישראל ככוח צבאי שאין שווה לו מבחינת עוצמה טכנולוגית בכל האזור. אם ב19 השנים הראשונות של קיומה של מדינת ישראל ארצות הברית תמכה בישראל בסכום הלא מבוטל של 1.5 מיליארד דולר, הרי סכום זה היה כעין וכאפס לעומת הסכומים ששליטי מדינת ישראל יקבלו אחר 1956. בכספים אלו  יכלו שליטי ארצות הברית וישראל לשמור על היציבות החברתית  בתוך מדינת ישראל, כאשר מדינת הסעד המפורסמת של ישראל- שהייתה למעשה קנית התמיכה של הישראלים באימפריאליזם תוך זריקת  פרורים לעובדים ולעניים,    בנויה על תמיכה זו. הכספים להתנחלויות ולבחורי הישיבות  למשל   מקורם בתמיכה זו.  הסיפור יתחיל להשתנות  כמובן עם הגלובליזציה, ההפרטה, קריסתה של ברית המועצות, ירידת חשיבותה האסטרטגית של ישראל לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בתמיכת מדינות ערב, תאוות הבצע והשחיתות של שליטי מדינת ישראל,  אך זה לא הנושא של מאמר זה, אלא של מאמר אחר שיסביר את הסיבות להחרפת המאבק המעמדי בתוך ישראל.
מלחמת 67 נועדה והצליחה להפיל את המשטר של נאצר במצרים, אשר הוחלף ב1970 באגף הימני של ממשלת השלטון הבונפרטיסטי במצרים, כאשר בראשו ניצב אנואר סעדאת. 

לאחר המפלה המוחצת של נאצר ב67,  שליטי ישראל האמינו כי הם השיגו את מבוקשם. ישראל 
חזקה ובטוחה המחזיקה אקדח אל מול הרקה של שליטי מדינות ערב, בעוד הבירוקרטים הסובייטים נדחקים מהאזור, לקול מחיאות הכפיים של האדונים בוושינגטון.    הממשלה הישראלית  סרבה לכל הפניות של מדינות ערב לאחר המלחמת 67, להגיע להסדרים של חלוקת העוגה. כך למשל בנובמבר 67, המלך חוסין הציע הכרה בישראל תמורת נסיגה מהשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים. כך למשל בפברואר 71 סעדת חזר על אותה הצעה. מצרים וירדן קיבלו את החלטת האו\"ם 242 שנוסחתה שלום ובטחון לישראל תמורת החזרת השטחים. הן גם קיבלו בגלוי את תוכנית שר החוץ האמריקאי רוג\'רס אולם שליטי ישראל הבטוחים במעמדם כנכס האסטרטגי של ארצות הברית לא היו מעונינים להחזיר את השטחים שכבשו, ובוודאי לא להפסיד את מקומם ככוח העיקרי ואם אפשרי  הבלבדי עליו יכולה ארצות הברית להשען למען האינטרסים האסטרטגים של חברות ההון הגדולות, שבעליהן שולטים בארצות הברית.  מסיבה זו שליטי ישראל לא רק שדחו בבוז הצעות אלו, אלו מטוסי קרב ישראלים חדרו לשמי קהיר והפציצו אוכלוסיה אזרחית בסמוך לקהיר יותר מפעם אחת. בתקופה זו התרחש מאבק פנימי בין רוג\'רס ובין מי שיהיה מחליפו הנרי קיסנג\'ר, כאשר קיסנג\'ר  וידו על העליונה  מגן על מדיניות ישראל, כדרך להכות בהשפעה הסוביטית.
 המפלה של מצרים ב67 הביאה לתוצאה נוספת. היא  שכנעה  פלסטינים רבים שהם אינם מסוגלים לסמוך על שליטי ארצות ערב כדי להשיג את שחררם מידי ישראל. זו הייתה התקופה של התחזקות אש\"פ, ופרסומה של האמנה הפלסטינית ב1968. אש\"פ אשר הצהיר כי ישחרר את פלסטין במאבק צבאי, הוכיח כי עיקר פעולותיו לא היו יותר מאשר פעולות טרור שכללו חטיפת מטוסים. הוא אפילו לא היה מסוגל לתפוס את השלטון בירדן שם נוצר מצב כוח כפול, והוא אפשר למלך לעשות טבח, הידוע כ\"ספטמבר השחור\" בפלסטינים, בעוד ישראל מגייס את כוחותיה על הגבול כדי להגן בשעת הצורך על משטרו של חוסין.

 הבורגנות הערבית הסיקה כי אם הברית שלהם עם הבירוקרטיה הסובייטית לא מביאה לפירות המקווים, יש לפנות את האדונים האימפריאליסטים ולבקש את הרשות לשרת אותם באמונה. במחצית פברואר 1972  הוא שלח את כל היועצים הסובייטים (15,000) לברית המועצות. הרמז היה ברור והוא גם הובן על ידי הבית הלבן.
ב1973 היה ברור לשליטי ארצות הברית כי הם הפסידו במלחמה שלהם בויטנאם, והמסקנה שהם הסיקו ממפלה זו ביחס למזרח התיכון, הייתה כי הם צריכים להשען לא רק על ישראל אלא גם על מדינות ערב ובמיוחד מצרים. הייתה זו למעשה חזרה לדוקטרינה של טרומן, אשר ננטשה על ידי קנדי. כדי לממש פורמלה זו, על המשטר המצרי יהיה להראות טוב בעיני ההמונים הערבים, ולהחזיר את \"הכבוד הערבי\" ( הפרסטיזה של השליטים). לא אחר מרבין הודה בכך כאשר אמר:\" מלחמת יום כיפור, מצדן של מצרים וסוריה  לא הייתה מלחמה שנועדה לאיים על קיומה של ישראל, אלא שימוש בכוח צבאי על מנת להשיג מטרה פוליטית מוגבלת. בחצותו את התעלה  סעדאת ביקש לשנות את המציאות הפוליטית והוא פתח בתהליך שמנקודת ראות שלו הוליך למצב יותר סביר.\"
זאת הייתה גם הסיטואציה אשר הביאה את מנהיגי אש\"פ לנופף בעלה הזית וביונה, כאשר הם רומזים על נכונותם לשרת את הסדר האמריקאי הדוחק את רגלי ברית המועצות מהאזור.

 הזעיר בורגנות השמאלית בחלקים שונים של העולם במקום להתייצב כנגד  כל  המדכאים, האימפריאליזם ומשרתיו, אינם יכולים אלא לתמוך באחד מהמשרתים, שכן אין להם אפשרות להיות עצמאים מהאימפריאליזם. במקרה זה ברובם תמכו בבורגנות הערבית, שכל מטרתה הייתה להפוך להיות משרתת של ארצות הברית. כפי שהם הציגו את מלחמת 48 כמלחמת שחרור לאומי של הישראלים, בזמן שהייתה זו מלחמת שוד של הבורגנות הישראלית את העם הפלסטיני, כך הם הציגו את מלחמת 73 מצדה של הבורגנות הערבית כמלחמה מהפכנית, בזמן שהייתה זו מלחמה ריאקציונרי מכל הצדדים.


מלחמת 1973 הוכיחה מספר דברים:

1. המלחמות במזרח התיכון אינן בין יהודים לערבים, היא מלחמה של האימפריאליזם המבקש לשלוט על האזור, בעזרת בנות בריתו המקומיות, הנאבקות ביניהן מי יקבל חלק יותר גדול מהעוגה שארצות הברית שמה על השולחן.

2. כל עוד ההמונים הן היהודים והן הערבים יקבלו את הסיפור שמספרים להם כי האויב הוא הערבים, או היהודים, ימשיכו בני פועלים ופלחים לההרג בשרות ארצות הברית, ובעלי ההון המקומיים, הושתפים היותר זעירים.

3.כל זמן  שההמונים יאמינו כי יש אפשרות לפתור את המצב הנורא תוך הסתמכות על ארצות הברי, על שליטי ישראל, על שליטי מדינות ערב, או אש\"פ. נמשיך להרג בעוד כל המושחתים ממלאים את כיסיהם על חשבון החיים שלנו.


הפתרון נמצא במקום אחר- במאבק המשותף של כל הפועלים וכל הפלחים וכל העניים, יהודים כערבים, כאירנים או טורקים, אשר מטרתו לטאטא את האימפריאליזם ואת בעלי ההון המקומיים המשחקים בחיינו כאיל והם  צ\'יפ למשחק רולטה. הפתרון הוא בחברה של העובדים עצמם, של המדוכאים , של המנושלים, בצורה של פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון.