Independent Media Center, Israel http://indymedia.org.il אני לא יודע אם התסמונת קיימת, הניכור קייםSaturday 06 Jul 2002 author: אורי ביתן

כסמדר לביא, אינני פסיכולוג או פסיכיאטר, אינני מתמצא בתסמינים ובתסמונות פסיכיאטריות ואינני יודע אם וכיצד ניתן לאבחנן. אינני יודע את מעמדו האקדמי של ריצ'ארד גארדנר. אולם מה שסמדר לביא אומרת עליו, נכון גם עליה. בשובה לישראל לא הצליחה לקבל קביעות במוסד אקדמי. רבים לא הצליחו ואין זה פוסל את עבודתם. מעולם לא שמעתי שמישהו בעולם המדעי מקבל את טיעוניה שלמישהי על סמך דרגתה האקדמית. סמדר לביא עצמה נסתה להסביר לא מזמן את מיעוט הנשים המזרחיות בסגל האדמי במאמר המסתמך על אבחנות-מן המוכן וספקולציות (אפשר לנסות פעם לעשות מחקר רציני על הענין). כך שהפוסל במומו פוסל. כל אבחנה וכל תסמונת היא שנויה במחלקות, לרבות אלו המצויות ב DSM-IV (במהדורה הקודמת נמצאה גם הומוסקסואליות, אז מה). לעצם הענין: לא קראתי את מאמריו של גארדנר, אך כל עורך דין ועובד סוציאלי העוסק בכך נתקל במקרים של ילדים המסרבים לראות את אביהם ובאימהות המסיתות נגד האב (אני כותב "אב" ו"אם" כי בתשעה מתוך עשרה מקרים האם היא המשמורנית והאב הוא העוזב את הבית למרות הרושם העשוי להתקבל ממאמרה של לביא). גם האשמות שוא בגילוי עריות הן דבר ידוע, המוזכר בספרי לימוד אקדמיים בנושא. אפילו מאמרים שבאו לשלול את הטענה שרווחה בשנות השמונים, כי יש להטיל ספק גורף בתלונות על גילוי עריות המתקבלות תוך מאבק גרושין, גילו כי חלק (קטן) מהדיווחים על גילוי עריות לא היו אמיתיים. אין זה בא לתמוך כמובן בחלק מהטיעונים שלביא מביא בשמו של גרדנר, שליטוף אברי מין אינו תקיפה מינית, ושפדופיליה היא ענין טבעי שצריך לקבלו (אם הבנתי נכון). המסר של סמדר לביא הוא פשוט: הורות, כלומר טיפול וחסות רגשית ומעשית לילדות/ים היא ענין לאמהות, ולאימהות בלבד. תפקידם של הגברים הוא להביא את הכסף. בין במהלך קיום הקשר הזוגי, בין במקרה של סיומו על-ידי גרושין. בכך סמדר לביא משקפת את הדעה הפטריארכלית הרווחת ומשועתקת בחברה הקיימת, השויונית כביכול. אצל רובם של הנשים והגברים. לפיכך אם אשה הופכת ל"אשת קריירה" - היא אמורה לעשות זאת "בצורה שלא תפגע בילד". בודאי לא להטיל את עול גידול הילד על גבר. כי הוא אינו מוכשר לכך. הרוב הגדול של האימהות והאבות חושבות כך ופועלות בהתאם. הרוב הגדול של בתי המשפט סבורים כך, וברובם המכריעה של המקרים מקבלת האם את החזקה על ילדיה. אך השאלה היא מה עושים לאחר שנקבעה משמורת (או לפני שנקבעה סופית, כל עוד הילדים נמצאים במשמורת זמנית של האם). אני חושב שרוב האימהות מבינות שלילדים חשוב להיות בקשר עם האב. חלק גדול של האימהות היו אולי רוצות שהאב יהיה בקשר הדוק יותר עם הילדים. אך יש אימהות שמנהלות את מאבקן באב דרך הילדים, בצורה גלויה. או סמויה. הקורבן המועד עלול להיות אב שכן היה קרוב לילדיו, ולפיכך האם חוששת לאבד את המשמורת לטובתו. כמה מקרים כאלה יש? אחוז? שנים? מספיק כדי שכל עורך דין לעניני גרושין יכיר תופעות כאלה.

(C) Indymedia Israel. Unless otherwise stated by the author, all content is free for non-commercial reuse, reprint, and rebroadcast, on the net and elsewhere. Opinions are those of the contributors and are not necessarily endorsed by Indymedia Israel.