Upcoming Events

  • No upcoming events available
 

Navigation

 

Global IMC Network

  • www.indymedia.org
 

עלינו לחדול מאכילת האוקיינוסים

Printer-friendly versionPrinter-friendly versionSend by emailSend by emailPDF versionPDF version

לכבוד יום כדור הארץ המצוין היום (22 באפריל), הנה
גילוי דעת שפרסם בתחילת החודש רב החובל פול ווטסון, מי
שעומד בראש הארגון "סי שפרד" להגנה על בעלי-החיים הימיים.


האוקיינוסים הם כמו האווזה שהטילה ביצי זהב. כל עוד
הייתה בחיים, הטילה האווזה ביצת זהב מדי יום, אולם אז החליט החוואי החמדן לשחוט
אותה על מנת לקחת את הזהב שבתוך גופה, אך לא מצא דבר, והאווזה חדלה מן הסתם מלהטיל
ביצי זהב מפני שהיא הייתה מתה.

במשך מאות בשנים הזינו האוקיינוסים את המין
האנושי. אולם במאה האחרונה, תאוות הבצע האנושית בזזה וכילתה את המערכות האקולוגיות
הימיות תוך בורות אקולוגית הגובלת באי-שפיות של ממש.

אינני אוכל דגים מאחר ואני חרד לסביבה, ומאחר
ובמו-עיניי ראיתי את כמות הדגים בים מצטמקת לאורך חיי. גדלתי בכפר דייגים, על
דיאטה של דגי בקלה, סרדינים, מקרל, דגים מוכספים, צדפות, לובסטרים, דגי סנדל
וטרוטה. הייתי עד לירידה החדה במספרם של הדגים, הלובסטרים והסרטנים. ואני בוחר לא
לאכול כיום את מה שאכלתי כילד, מהסיבה הפשוטה שיש יותר מדי מאתנו על היבשה אשר
אוכלים את המעטי-מעט מהם שנשארו במימי האוקיינוס.

דיג הוא כיום אחד העיסוקים ההרסניים ביותר על פני
כוכב הלכת הזה. הגיע הזמן להיפרד מן הדימוי המיושן של הדייג הקשוח, המתפרנס בכבוד,
העצמאי, מלח הארץ והים, העמל באומץ רב על מנת להאכיל אותנו ולכלכל את משפחתו.

הדייג הממוצע לא יוצא עוד אל הים בסירה קטנה ועם
רשת ביתית. עובדי הדיג המתועש של ימינו מפעילים ספינות (מכמורתנים)
שעלותן מיליוני דולרים, המצוידות במכשור טכנולוגי מתוחכם ויקר שמטרתו ללכוד כל דג
ודג שנקלע בדרכן.

אחת מן החברות המייצרות את מאתרי הדגים האלקטרונים
(
Rayethon) אף מתרברבת בכך שבעזרת המוצר שלה, "הדגים
יכולים לברוח אך אינם יכולים להתחבא."

לא נשאר אף לא מקום-מבטחים אחד עבור הדגים בים,
כאשר ציידים בלתי-מורשים הורגים בהם ללא רחמים גם בשמורות הימיות ובאזורים המוגנים
כביכול.

אנו, בני האדם, הכרזנו מלחמת חורמה וניצול אכזרית
ואינטנסיבית כנגד כל זני הדגים השונים, ואלה הולכים ונעלמים. אם לא נשים קץ בעתיד
הקרוב מאוד לספינות הדייג המתועשות ולשימוש בציוד הכבד, נהרוג את כל החיים
באוקיינוסים ובסופו של דבר גם את עצמנו.

מדענים גילו השבוע שאותות של תת-תזונה גורפת
ניכרים בדגים, בציפורים ובבעלי-החיים האחרים שבאוקיינוסים שלנו. אנו לא רק מכלים
את אוכלוסיותיהם, אלא גם מרעיבים את הניצולים אשר מצליחים איכשהו לשרוד.

אנו מאכילים בדגים את החתולים, החזירים והתרנגולות
שאנו מגדלים, ושואבים מן הים עשרות-אלפי דגים קטנים על מנת להאכיל בהם את הדגים
הגדולים יותר שאנו מגדלים בכלובים. חתולי בית אוכלים כיום יותר דגים מכלבי הים;
חזירים אוכלים יותר דגים משאוכלים הכרישים; והעופות בלולים המתועשים אוכלים יותר
דגים מאשר תוכוני הים והיסעורים.

בהתחשב בעובדה שגורמים נוספים כגון עלייה ברמת
חומציות מי הים, התחממות כדור הארץ, הזיהום הכימי והצטמקות שכבת האוזון תורמים
כולם לירידה בכמות הפלנקטון (אורגניזמים
זעירים החיים
במים ומהווים מקור מזון לדגים), אין לדגים כל יכולת או סיכוי להתמודד עם המציאות
שאנו כופים עליהם.
90% מן הדגים הנסחרים הועלמו כבר ממימי האוקיינוסים. הביקוש
לסנפירי-כריש בקרב צרכנים סיניים מהווה למעשה גזר-דין מוות עבור כל זני הכרישים
השונים בים.

בעוד שתעשיית הדגים התמקדה והשמידה בעבר את הדגים
הגדולים, הרי שכיום היא מתמקדת בדגים הקטנים, שהיוו מאז ומעולם את מזונם של אלה
הגדולים יותר. מתוך עשרת הגופים הגדולים בעולם לגידול או ציד דגים, שבעה מתמקדים
כיום בדגים קטנים. וכשהדגים זעירים מכדי להאכיל בני-אדם, הם פשוט נטחנים לעיסה אשר
משמשת להאכלת חיות המחמד ודגי האלתית או הטונה המגודלים בחוות הדיג המתועשות.

החקלאות הימית הוכיחה עצמה כשימוש הבזבזני ביותר
בדגים, והיא גם המניע הכלכלי שדוחף את ניצולם האינטנסיבי של דגים קטנים.

וכעת מסירים תאגידי דיג יפניים ונורבגיים עשרות
אלפי טונות של פלנקטון מן הים על מנת להפכו למזון עתיר-חלבון עבור הדגים שהם
מגדלים.

השבוע, דוח על מצב המדגה והחקלאות הימית אשר פורסם
על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (
FAO) חושף כי 80% מכלל
אוכלוסיות הדגים בים נוצלו במלואן, יתר על המידה, נמצאות במגמת הידלדלות או
מתאוששות מהידלדלות; והנתונים כוללים אף את אותם מינים המגודלים על ידי שבעת
תאגידי הדיג הגדולים ביותר. מעט מאוד אוכלוסיות של דגים הן כיום בעלות פוטנציאל
לעמוד בהתרחבותה של התעשייה, ורבות יותר מאי-פעם הגיעו זה מכבר לקצה-יכולתן
המוחלט.

ארגון ה"סי שפרד" (Sea Shepherd) אינו מדבר מתוך עמדה של זכויות בעלי-חיים כאשר אנו אומרים כי יש
לחדול מאכילת דגים או אכילת בשר של בעלי-חיים שניזונו מדגים. עמדתנו מבוססת אך ורק
על מציאות אקולוגית בה הדיג המתועש מחריב את האוקיינוסים שלנו.

כולנו יודעים זאת. אנו מודעים להתרוקנות זו. היא
נוכחת בכל עת כתחושת-בטן. הנזק האקולוגי איננו מתבונן בפנינו בלבד, אלא בועט לנו
בשיניים ממש. הבעיה היא שאנו פשוט מדחיקים את המציאות באופן מוחלט, ומסרבים להכיר
בעובדה שבהכחדת החיים בים, אנו מערערים את יסודות הישרדותנו ביבשה.

הכחשה זו טבועה בנו חזק כל כך עד שאפילו הארגון גרינפיס (Greenpeace) מגיש דגים לצוותי
ספינותיהם כאשר הם יוצאים לקמפיינים נגד דיג-יתר.

בני שבט הקאייפו בברזיל
מכנים את מי שמשמידים יערות "אנשי הטרמיטים", מפני שהם 'זוללים' את
העצים. ואילו באוקיינוסים יש לנו טפילים אנושיים, אשר מוצצים את החיים עצמם מן
הימות ואינם מכניסים דבר בתמורה. אנו, בני האדם, הפכנו למעשה למוצצי-הדם הטפיליים
של הים, וכאשר אנו הורגים את הגוף הפונדקאי שלנו - מה שללא ספק נעשה אם לשפוט על
פי הדרך בה אנו נוהגים כיום - גם אנו עצמנו נמות.

במשך זמן רב תהיתי למה אני טורח להשמיע את הדאגות
הללו באזני חברה שמסרבת להכיר במציאות זו ופוטרת כל התבטאות כנגד ניצול-יתר
כ"קיצוניות רדיקלית". במשך עשורים שלמים נאלצתי אני לסבול את הקיצוניות
שלהם, קיצוניות של אדישות ושל בורות אקולוגית.

בשבוע שעבר נשאתי דברים בכנס הבר-קיימא (Sustainability Conference) שהתקיים בפריז והשמעתי את אותן דעות בפני אולם
מלא עיתונאים, וכאשר קראתי לסגירתו לאלתר של כל ענף הדיג התעשייתי בים התיכון,
הופתעתי לטובה מכך שאף לא עיתונאי אחד חלק על דבריי או הסתייג ממני בשל קריאה
רדיקלית שכזו. למעשה, הצהרתי נתקבלה במחיאות כפיים.

הציבור נעשה בהדרגה מודע יותר ויותר לחומרת
המציאות האקולוגית המאיימת על קיומם של החיים בים, והדבר בהחלט מעודד. אני לא יכול
לחשוב על משהו החשוב יותר משימור הרבגוניות באוקיינוסים שלנו. האנושות תצליח, אולי, להסתגל להתחממות כדור
הארץ, ואולי נוכל אף לשרוד היכחדות המונית של מיני בעלי-חיים ביבשה. אולם אם יש
דבר אחד בעיניי שהוא בגדר עובדה אקולוגית וודאית, הוא שאם אנו הורגים את
האוקיינוסים - אנו הורגים את עצמנו.

שימור החיים טמון בקיומה של רבגוניות.

עלינו לחדול מאכילת האוקיינוסים. אכילת דגים היא
פשע סביבתי לכל דבר ועניין. לא קיימת חברת דיג מסחרי אקולוגית או ברת-קיימא כלשהיא
- אפילו לא אחת. תג הידידותיות לסביבה שאנשים מסוימים נושאים בארנקיהם על מנת
להעמיד פנים שהם צרכנים אקולוגיים הוא פשוט תרמית, ניסיון לגרום לעצמנו להרגיש טוב
בזמן שאנו ממשיכים לזלול את הימות.

עכשיו, אני יודע שיש מי שלא יאהבו את מה שאני
אומר, אך מעולם לא כתבתי או אמרתי דברים במטרה לזכות באהדה. אני לא מנסה להיות כל
הדברים בשביל כל האנשים. מטרתי היא להיות תקין-אקולוגית בחשיבה שלי, מכל זווית
ממנה אבחן אותה. עובדה זו, יחד עם מסקנותיי בנוגע להידלדלותם העקבית (וכיום
המואצת) של החיים בים מאז שהייתי ילד ישוב בקצה רציף במפרץ פסמקוודי
ועד היום, כאשר אני יוצא למסעות בכל האוקיינוסים של כדור הארץ בניסיון להגן על
החיים הימיים, אני רואה את הכתובת על הקיר באותיות גדולות ועבות. האותות אכן נראים
מבשרים רעות, ובאופן מסוכן ביותר.

יש מי שייחשבו שהקריאה להטיל איסור על כל דיג
מסחרי היא רדיקלית. ואילו אני רואה בה פשוט מדיניות שמרנית וחיונית ביותר שעלינו
ליישם בכדי להציל את האוקיינוסים ואת עצמנו.

האם אינני מודאג מגורל הדייגים ומשפחותיהם? אני
אמנם לא אדיש לגורלם ואני מזדהה עימם, אך הישרדותו של המין האנושי ושל האוקיינוסים
חשובה לי עשרות מונים. עלינו לשים סוף לתעשייה ולעיסוק שמחבלים הלכה למעשה במערכות
התומכות בחיים על פני כוכב הלכת הזה. זה דורש וויתור והקרבה, אך הקרבת מקור פרנסה
עדיפה בהרבה על הקרבת העתיד של כולנו.

עלינו לקחת בחשבון את צרכיהם של אוכלוסיות הדגים,
ועלינו להעניק להם את המרחב והזמן הדרושים להם על מנת להתאושש מן האופן הנוראי בו
טבחנו בהם ובכל צורות החיים הימיות.

נמאס לי לשמוע את תירוצי הדייגים על כך שכלבי הים או
הדולפינים הם שאחראיים לדילול מספר הדגים בים. הם מנסים לשטות בנו ולגרום לנו
להאמין לטיעון הבלתי-מדעי הזה, המשתמש בבעלי-חיים אחרים כשעירים לעזאזל. הדגים
נעלמו מפני שהם, הדייגים, לקחו אותם, ולקחו אותם ולקחו אותם ללא רחם. וכעת, ממש
כמו מנהלי הבנקים במשבר הכלכלי הנוכחי, הם מתחננים לכספי סיוע מן הממשלה וכמובן גם
מקבלים אותו, שהרי פוליטיקאים סובלים רובם ככולם מהומופצ'פוביה
(
homopechephobia), או פחד פוליטי
מדייגים, ציבור הנוטה להתקומם ולאיים כאשר אינו מקבל את רצונו.

יש לנהוג בהם כבמה שהם: בריונים המחריבים את האוקיינוסים.
על תעשיית הדיג להיכחד טרם תגרום לדפוס בלתי הפיך של היכחדויות ואובדן רבגוניות
באוקיינוסים שלנו.

והיה ותתרחש קריסה אקולוגית כתוצאה מהיעלמותו של
מין או מינים מרכזיים, האמינו לי ש"מקורות פרנסה" לא יהיו מה שיעסיק
אותנו. אנו נהיה טרודים מדי בפחד שמא בני-אדם אחרים יצודו ויאכלו אותנו. אם תסריט
זה יתממש, מילותיו של ישו הנוצרי יהפכו באופן מעוות
למציאות, כאשר אמר בברית החדשה לדייגים, "לכו אחרי ואתנכם

דיגי אנשים" (הבשורה על פי מרקוס,
פרק א', פסוק 17).

פול ווטסון, 7 באפריל,
2009.

קישורים: אתר
ה-Sea Shepherd | ראיון עם פול ווטסון מאתר "ידיעות אחרונות" | טריילר
לסרט המצוין "The End
of the Line
" (2009) העוסק
בדיג-יתר | דוח
ארגון המזון והחקלאות של האו"ם בנושא

Comments

Random Image

19m6copy
 

Syndicate

Syndicate content Features

Syndicate content Newswire

 

Search