עובדים נפאליים בישראל

user warning: You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MySQL server version for the right syntax to use near ') ORDER BY fit DESC LIMIT 0, 1' at line 1 query: SELECT * FROM menu_router WHERE path IN () ORDER BY fit DESC LIMIT 0, 1 in /home/israel/public_html/drupal-6.19/includes/menu.inc on line 315.

בשלוש השנים האחרונות הצטרפה אליהן ישראל כיעד בולט למהגרי עבודה נפאלים - ממאה עובדים שנכנסו בשנת 2003, גדל המספר ל-900 בשנת 2004 ועד 1,300 שנכנסו בשנת 2005 (לפי הלמ"ס). לפי ההערכות הרשמיות, ישנם כיום בישראל כ-1,800 אזרחים נפאלים בעלי אשרת עבודה המועסקים בענפים שונים – בעיקר סיעוד וחקלאות. על פי הערכות בלתי רשמיות הרווחות בקרב קהילת המהגרים הנפאלים, מספרם גדול בהרבה -כ- 7,000.

נפאל, המוכרת כיעד תיירותי פופולארי, היא אחת המדינות הפחות מפותחות בעולם וממוקמת במקום ה-12 ברשימת המדינות העניות ביותר. שיעור האבטלה בה גבוה במיוחד ומוערך ב- 42%, לצד נוהג נפוץ של העסקת ילדים.

מצבה של נפאל החמיר במיוחד בעשור האחרון, תחת שלטון טוטאליטרי ומלחמת אזרחים שגבתה כ-13,000 קורבנות רק בחמש השנים האחרונות. אחת התוצאות הישירות היתה הגירת עבודה נרחבת למדינות שונות, בעיקר בדרום מזרח אסיה ובמפרץ הפרסי. בשלוש השנים האחרונות הצטרפה אליהן ישראל כיעד בולט למהגרי עבודה נפאלים - ממאה עובדים שנכנסו בשנת 2003, גדל המספר ל-900 בשנת 2004 ועד 1,300 שנכנסו בשנת 2005 (לפי הלמ"ס). לפי ההערכות הרשמיות, ישנם כיום בישראל כ-1,800 אזרחים נפאלים בעלי אשרת עבודה המועסקים בענפים שונים – בעיקר סיעוד וחקלאות. על פי הערכות בלתי רשמיות הרווחות בקרב קהילת המהגרים הנפאלים, מספרם גדול בהרבה -כ- 7,000.

מצבם של העובדים הללו חמור בהרבה מזה של שאר קבוצות המהגרים הבולטות, בעיקר בגלל העובדה שאין לנפאל נציגות דיפלומטית בישראל, והאחריות עליהם מוטלת על השגרירות הנפאלית במצרים. המשמעות בעבור מהגרי העבודה קשה ביותר – מעבר להיותה של נציגות דיפלומטית משענת לאזרח הזר שאינו דובר את שפת המקום, גם נהלים פשוטים לכאורה, כקבלת דרכון חדש, מסובכים וממושכים פי כמה בגלל הצורך ליצור קשר עם הנציגות הדיפלומטית בקהיר. הבעיה חמורה במיוחד במקרים של עובדים שמעסיקם מחזיק בדרכונם ואין ביכולתם להשיג דרכון חדש לאחר "אובדן" הקודם. מאחורי רוב הדיווחים על "אובדן" דרכונים של מהגרי עבודה בישראל מסתתרת למעשה העובדה שהמעסיק מחזיק בדרכון בניגוד לחוק.

אין מנוס מלתלות את הנסיקה במספר הנפאלים המועסקים בישראל בכך שרבים מהמעסיקים והחברות מנצלים את המצב הקשה בנפאל, הדוחף את אזרחיה לחפש פרנסה מחוץ לארצם ומוכנים לשלם לשם כך מחיר גבוה. מן התלונות הרבות שנאספו בקו לעובד בשנים האחרונות מצטיירת תמונת מצב של ניצול קר: עובדי הסיעוד הנפאליים מועסקים בדרך כלל בטיפול בחולים סיעודיים במיוחד, כגון מטופלים כבדי-גוף, בעלי נכות קשה מאוד, וכדומה. במרבית המקרים שכרם נמוך משכר המינימום. דמי התיווך שהם משלמים כדי לבוא לעבוד בישראל – בין 5,000 ל- 7,000 דולר - גבוהים בהשוואה לדמי התיווך שמשלמים עובדי סיעוד מארצות אחרות, כמו הפיליפינים, סרילנקה, רומניה ומולדביה.

מעבר לכך, עובדים נפאליים רבים נחשפים לפגיעה מצד סוכני חברות כוח-אדם ומעסיקים. מספר רב של עובדים נפגעו מתופעת ה"פלייט ויזה" – הבאת עובדים מבלי שיהיה להם מעסיק בהגיעם לארץ, או שהמעסיק מפטר אותם ואז הם נאלצים לקבל כל מעסיק המוצע להם, כדי לשמור על מעמדם החוקי. במקרים שהובאו לידיעתנו הוצעו לעובדים כאלו מעסיקים שלא טרחו להסדיר להם ויזה, או מעסיקים שעובדים אחרים נטשו אותם בגלל הפרת זכויותיהם. הגיעו אלינו עובדים שמעסיקיהם, בשיתוף חברות כוח-האדם או לפחות מבלי שאלו ינסו למנוע זאת, ניסו לפעול למען מעצרם וגירושם בטרם ייאלצו לשלם להם את המגיע להם כחוק. באופן טבעי, כמהגרים שהשפה וחוקי המקום זרים להם, רבים מהם נופלים בפח שטומנים להם רודפי בצע, מבלי שיוכלו להסתייע בשגרירות ארצם.

מספר התלונות שהגישו עובדים נפאלים לקו לעובד צמח גם הוא במהירות: בעמותה נרשמו 100 תלונות בשנת 2006, לעומת 15 בלבד ב-2005. התלונות היו גם חריגות בחומרתן בהשוואה לתלונות הנפוצות מצד מהגרי עבודה, והן חושפות תמונת מצב עגומה.

כך, למשל, עובדת נפאלית שהובאה בתחילה כמטפלת סיעודית נאלצה לעבוד באופן בלתי חוקי בחקלאות, מאחר שלא סופקה לה עבודה בסיעוד. בענף זה הועסקה בין 8 ל-13 שעות רצופות ביממה, בעבור שכר של 11 שקלים לשעה (שכר המינימום לשעה היה עד דצמבר 2006 17.93 שקל), כשהיא נתונה לאיומים מצד מעסיקה כי אם תמסור את שמו לרשויות החוק לא תזכה אפילו לשכר זה.

עובדת אחרת הועסקה במשך כשנה וחצי כמטפלת של קשישה סיעודית וסבלה מיחס משפיל ומחפיר מבני המשפחה. היא עבדה מבוקר עד ליל ללא מנוחה, ולעתים אף גערו בה בשל "מקרים" שבהם היתה חסרת תעסוקה. כמו כן, בכדי "לחסוך", כהגדרתם, לא התירו בני המשפחה לעובדת להתקלח בימי העבודה, אלא רק ביום החופשי היחיד בשבוע, ואסרו עליה להדליק אורות בבית המטופלת. כשדרשה לקבל זכויות סוציאליות בסיסיות שלהן היא זכאית, הואשמה בגניבת כסף ובן המטופלת ניסה לחטוף את דרכונה.

ב"מוקד סיוע לעובדים זרים", עמותה שאנשיה מבקרים את העובדים העצורים בכלא, מצאנו פרוטוקולים של בית הדין למשמורת, החושפים שוב ושוב את התופעה של הבאת עובדים לארץ מבלי להבטיח להם עבודה, תוך ידיעה שללא מעסיק חוקי הם מועדים למעצר וגירוש. דייני בתי הדין למשמורת מבצעים שימוע לעובדים, ובמקרים מסוימים מאפשרים להם להשתחרר, ברוב המקרים כנגד ערבות כספית.

ב- 5.12.05 נערך שימוע לצ"ש, שבאה לישראל רק חודשיים קודם לכן. מההחלטה של הדיין, עו"ד אלעד אזר, מתברר כי ב- 12.9.05 נשלחה ההודעה הבאה מטעם המעסיק: "ביטול אשרה. העובדת הודיעה כי לא תגיע"... "המוחזקת", כותב הדיין, "דווקא הגיעה לישראל ונשלחה על ידי חברת כוח האדם שהביאה אותה אל מעסיק אחר, שלא היה מעסיקה החוקי. מעסיק זה שיחרר את המוחזקת לאחר שבועיים ומאז המוחזקת מועברת ממעסיק אחד למשנהו בלא שיוסדר מעמדה... אני סבור כי המוחזקת כלל לא ידעה על אי חוקיותה ונפלה קורבן ל'תרגיל' שרקחה חברת כוח האדם, ככל הנראה בשיתוף עם המעסיק".

ב- 6.12.06 נערך שימוע לעובדת ל"מ בכלא מיכ"ל. העובדת העידה לפני הדיינת, עו"ד רותי גרינברג: "אני נמצאת כאן כבר חודשיים. אני רומיתי על ידי חברת כוח האדם שלי. אני באתי לישראל כדי לעבוד עם מ"ס, אבל אני לא עבדתי אצלה. הסוכנות שלי קראה לי מתל אביב ונתנו לי אשרת תיירת לחודש בלבד. הם שיקרו לי". העובדת שוחררה בערבות כספית של 1,000 שקל.

עדותה של ג"ט חושפת גם היא את ההתעמרות של חברות כוח-האדם: "אני נמצאת כאן כבר מאז חודש מרץ האחרון. הסוכנות שלי שלחה אותי לעבוד ללא אשרת עבודה. שלחו אותי בלך ושוב ולא נתנו לי עבודה. אני באתי לעבוד והם לא נותנים לי עבודה". העובדת חויבה לשלם ערבות בסך 4,000 שקל כנגד שחרורה. זהו סכום גבוה במיוחד, בהתחשב בעובדה שהעובדת היתה ללא ויזה שלא באשמתה. וכך כתבה הדיינת עצמה, עו"ד רותי גרינברג, בהערה למשרד התמ"ת בגוף ההחלטה: "נא לתשומת ליבכם כי נגד חברת מנטל התקבלו תלונות רבות של מוחזקות כי אינן מקבלות מהם שירות נאמן ומהימן. החברה מנצלת אותן ולא דואגת להסדרת מעמדן בישראל".

פ"ק שוחררה בערבות של 3,000 שקל לאחר שהעידה כי היא נמצאת חודשיים בלבד בארץ וגם היא לא הועסקה אף יום אחד אצל המעסיק שאצלו היתה אמורה לעבוד בהגיעה לארץ.

למרות ריבוי המקרים של הבאת עובדים מבלי שמובטחים להם מעסיקים, ממשיכות חברות כוח האדם להביא עובדים חודשים במספרים גדולים.

העובדת נ"פ עבדה גם היא כמטפלת של אשה הנמצאת במצב סיעודי קשה ביותר. תקופה קצרה לאחר תחילת עבודתה, החל בנה של המעסיקה, שהתגורר עימה באותה הדירה, לדרוש מן העובדת לקיים עמו יחסי מין, תוך איומים שאם לא תיענה לדרישותיו יקרא למשטרת ההגירה ו"יעשה לה צרות". במשך כחודש ימים נאלצה העובדת לקיים עם הבן יחסי מין, כנגד רצונה, כמעט על בסיס יומיומי. כשמצבה הנפשי התדרדר, והיא החלה לגלות סימני התנגדות, קרא הבן למשטרה וטען שהעובדת התעללה באמו. בעקבות תלונתו נעצרה העובדת במעצר פלילי. בשלב זה תיארה העובדת לפני עורך הדין שמונה לה מטעם הסניגוריה הציבורית את ההתעללות המינית שסבלה. עורך הדין דיווח על כך לבית המשפט, שהורה על שחרור העובדת ממעצר, והינחה את המשטרה לגבות את תלונתה על הפגיעות המיניות, אך המשטרה לא עשתה דבר.

לאחר שחרורה גילתה העובדת שנכנסה להריון ועברה הפלה. בשלב זה, כשהיא באפיסת כוחות ממש, הגיעה העובדת אל "קו לעובד" וביקשה עזרה. בסיוע המרכז לנפגעות תקיפה מינית הגשנו תלונה במשטרה, שעודנה נחקרת. הודות לפנייתה של ח"כ זהבה גלאון אל שר הפנים, נאות משרד הפנים לאפשר לעובדת להסדיר את מעמדה כעובדת של מעסיק חלופי.

גם גברים המגיעים מנפאל כמהגרי עבודה סובלים מהתעמרות והשפלה. לדוגמה, מטפל סיעודי שהועסק במשך כמה חודשים בטיפול בזקן במושב שדה-עוזיה. לאחר שביקש את משכורתו שלא שולמה בחודשיים האחרונים, הוא הוכה וספג חבלות קשות מבן המעסיק, עד כדי כך שפונה באמבולנס לאשפוז בבית החולים ברזילי באשקלון. לאחר התערבות "קו לעובד" הסכימה המשפחה לשלם את שכרו של העובד, אך ניכתה ממנו את עלות הטיפול הרפואי – שהיה תוצאה של אלימות הבן.

התגברות התופעות האלימות הינה עדות להיותם של עובדים נפאלים בישראל קבוצה פגיעה במיוחד וחשופה לניצול ולכפייה, תחת איום ביצירת "בעיות עם הוויזה". איום שכזה מטיל מורא בעיקר משום שעובדים מנפאל המגורשים על ידי משטרת ההגירה ייאלצו להמתין שבועות ארוכים במעצר, לעיתים אף חודשים, בגלל הביורוקרטיה המסובכת הכרוכה בהנפקת דרכון או תעודת מעבר מן הקונסוליה הנפאלית בקהיר.

מקרה קיצוני נוסף, שלא פורסם בעיתונות, היה זה של אניטה למה, עובדת צעירה מנפאל שנמצאה מתה שלושה שבועות בלבד אחרי כניסתה לישראל. על אף קביעת המשטרה כי זו היתה התאבדות, נפוצו בקרב הנפאלים בישראל ספקולציות שונות ומשונות על נסיבות מותה - בעיקר לנוכח עדויות כי היתה מרוצה מעבודתה בישראל.

הסיבוכים הביורוקרטיים שהיקשו על השבת גופתה לקבורה בנפאל היו מצמררים לא פחות: ממידע שקיבלנו מעובדים נפאלים בישראל מתברר, כי גופתה הוטסה לקטמנדו, אך בנמל התעופה שם התגלה שדרכונה לא הוחתם על ידי משרד העבודה הנפאלי, כפי שהחוק הנפאלי מחייב מהגרי עבודה ממדינתם. אי לכך הוטסה הגופה בחזרה לנתב"ג ל"המתנה" עד שיתקבל אישור רשמי להיותה אזרחית נפאל. בסופו של דבר הועברה הגופה להודו ושם נערך טקס שריפת הגופה בנוכחות בני משפחה.

משיחות עם עובדים נפאלים בישראל למדנו, כי אזרחי נפאל היוצאים לעבודה בחו"ל נדרשים לקבל אישור ממשרד העבודה הנפאלי. ישנן חברות כוח-אדם המתחמקות ממילוי חובה זו ומעבירות את העובדים להודו ומשם לישראל.

מקרי מוות בתאונות עבודה, או מסיבות אחרות, אינם זוכים לפרסום בעיתונות, וכשהם מוסתרים מהעין הציבורית, קיים חשש סביר לטיפול לא נאות מטעם רשויות הפיקוח.

ב- 29.7.05 קרתה תאונה חמורה במפעל אסמי עוז 2000 בע"מ, הנמצא באזור התעשיה באופקים ומייצר תערובת חיטה כמזון לבעלי חיים. בתאונה נהרג עובד נפאלי אחד ואחר נפצע קשה. כלי התקשורת לא דיווחו על התאונה. דו"ח חקירת התאונה הגיע לידינו רק ב- 6.12.06, לאחר פניות חוזרות ונשנות.

בדו"ח משרד החוץ האמריקאי בעניין סחר בבני אדם לשנת 2006 נמתחה ביקורת נוקבת על מחדלה של מדינת ישראל לטפל בתופעה של סחר בבני אדם למטרות עבודה. מהגר עבודה הבא ממדינה שאין לה נציגות דיפלומטית בישראל חשוף הרבה יותר לפגיעות מצד סוחרי אדם שונים. משום כך פנה ד"ר יובל לבנת, היועץ המשפטי של "קו לעובד", ב- 16.10.06 אל מנהל מינהל האוכלוסין וביקש ממנו להפסיק את הכנסתם לישראל של מהגרי עבודה מנפאל וממדינות אחרות שאין להן נציגויות דיפלומטיות בישראל.

יצוין, שמנהל מינהל האוכלוסין עשה בעבר שימוש בסמכותו כדי למנוע כניסה של עובדים שסבר כי הם עלולים ליפול קרבן לתופעות של ניצול בישראל. כך, ביולי 2005, בעקבות פנייה של "קו לעובד", הורה מנהל מינהל האוכלוסין לא לאפשר עוד את כניסתם של מהגרי עבודה מסין לתחום הסיעוד. זאת משום שבהעדר יכולת לתקשר עם מטופליהם/מעסיקיהם הסיעודיים, הובאו עובדים אלה מלכתחילה רק כדי לגבות מהם את "דמי התיווך", תוך ידיעה מלאה של חברות כוח האדם כי אותם עובדים יישארו מחוסרי עבודה זמן קצר לאחר כניסתם לישראל.

מינהל האוכלוסין לא הגיב על בקשתנו ובינתיים ממשיכות חברות כוח אדם להביא עובדים נפאליים במספרים גדלים והולכים.

Comments

בלפור בת ים

אני בן אדם שמחפש לחיות חיים מאושרים אני תושב שתחים אני מאוים בשתחים אני גר בבלפר בבת ים אני לא יודיע מה לעשות בחיים שלי אני מחפש עזרה אני רוצה לחיות בקבוד
0547700126