نسخة للطباعةSend by emailPDF version

אנו חיים בסיטואציה הניראת כחסרת מוצא. מפעם לפעם אנו שומעים על תוכנית זו או אחרת של הפוליטיקאים הבורגנים, ותוכנית זו כמו קודמותיה מוכיחה כי אין בה שום ממשות. על בסיס הסדר הקפיטליסטי, אין אכן שום פתרון, ואנו פלסטינים וישראלים נדונו כל זמן שלא נשנה סדר זה למוות.

תוכנית שרון והשאלה הלאומית.

במשך שבועות דוברי ממשלת שרון חזרו וטענו כי הפעולות הצבאיות של צבא הכיבוש מונעות את הטרור הפלסטיני. ההוכחה לכך, כך הם הסבירו, הנה העובדה שלמרות חיסולם של שיך יאסין ורנטיסי אין חמאס והג'יאד מסוגלים לעשות פעולות טרור. באותו זמן, התעמולה הממשלתית טענה כי תוכנית שרון הנה היחידה המסוגלת לקדם את השלום.
תעמולה זו עבדה בקרב מעמד הביניים בישראל אשר הפגינו כזכור לפני כחודש בתל-אביב בהפגנה בה השתתפו כמאה וחמשים אלף בני אדם, רבים מבינהם השתתפו בזמן מלחמת לבנון בהפגנות כנגד שרון רוצח ההמונים ובמיוחד בסברה ובשתילה.
אולם אשליה זו התנפצה אל פני המציאות כאשר לפני מספר ימים חזר החמאס לפעולות צבאיות הן בצורה של מלחמת גרילה והן בצורה של פעולות טרור של מתקפת טילי קאסם על שדרות מהן נהרג ילד בן 3 ואמו יחד עם אחרים נפצעה.
התפתחות זו הייתה צפויה החל מהעשרים ליוני כאשר החמאס ועמו ארגונים אחרים כחזיתות השמאליות גינו את תוכנית שרון ואת נכונות שליטי מצרים לעשות סדר בעזה. גילוי הדעת הסביר כי מצרים באה לשמור על הבטחון במקום לסייע להמוני הפלסטינים הנלחמים כנגד הכיבוש. כי תוכנית שרון הנה מסוכנת משום שמטרתה הרחבת ההתנחלויות בגדה ודחיפה למלחמת אזרחים בגדה.
החלטה זו ציינה למעשה את סיומה של שביתת האש שחמאס כפה על עצמו. שביתת האש באה לאותת לבוש ושרון כי חמאס מוכן לקחת חלק בסדר שיקום לאחר נסיגת ישראל מעזה. אולם כאשר היה ברור ששרון ובוש לא מאפשרים לחמאס להיות חלק מהסדר, חמאס ואחרים פנו לשיטות הרגילות שלהם.
ברור לכל אדם חושב כי הנכונות של חמאס להשתתף בסדר שנועד לדכא את תושבי עזה ומצד שני השימוש בטרור אינם אלא שני צדדים של אותה מטבע. חמאס הוא ארגון שמרני המקבל את הסדר הקיים אך מבקש להיות חלק ממנו וכאשר מסרבים להם הם פועלים בשיטות שלא רק שאינן מערערות סדר זה אלא גם מחזקות אותו כאשר הם דוחפים את העובדים היהודים לזרועות הריאקציה בישראל.

כפי שכתבנו פעמים כה רבות אין כל אפשרות לפתרון של השאלה הלאומית או כל שאלה דמוקרטית מהותית על בסיס הקפיטליזם.
מדוע?

הדיכוי הלאומי רק מחריף. אין ביכולת הקפיטליזם לפתור את השאלה הלאומית בתקופה של האימפריאליזם-תקופת שקיעת הקפיטליזם. הסיבה לכך הנה כי כוחות הייצור שנוצרו על ידי הקפיטליזם עברו מזמן את גבולות מדינת הלאום. מדינת הלאום יחד עם הבעלות הפרטית על הבנקים ועל התעשייה הגדולה הפכו למכשול להתפתחות נוספת של כוחות הייצור. כתוצאה כל מדינה חזקה מבקשת להפוך למונופול על השוק העולמי ומגבירה את מסע הגזענות בתוך המדינה כנגד מיעוטים לאומיים. הלאומיות לא רק מתעוררת מחדש אלא מקבלת ביטויים חריפים. מצד אחד שובניזם גס והשימוש בטרור המדינה כנגד עמים מדוכאים ומצד שני לאומנות המלווה בטרור אישי.
אנו רואים את אותן הבעיות מהבלקנים, דרך תת היבשת הודית ועד המזרח התיכון. הבעייה לא מקבלת פתרון משום שמנהיגי ארגוני הפועלים מקבלים את הסדר הקיים. הדבר נכון לא רק לגבי הנהגות ימניות סוציאל דמוקרטיות, אלא גם לגבי אלו המכנים עצמם קומוניסטים ואף טרוצקיסטים".

"

לעם הפלסטיני יש זכות דמוקרטית של הגדרה עצמית ואף להקמתה של מדינה נפרדת. באותו זמן לעם הישראלי זכות לחיים בטוחים בארץ זו. אולם הרעיון של הקמת בנטוסדנטים, דהינו גטאות לעם הפלסטיני אינו אלא לעג לזכות ההגדרה העצמית. הדבר דומה לזכותה של אשה להתגרש מבעל המכה אותה, אולם בתנאי שתחייה בכלא שם הוא יכול לסקר ולאנוס אותה.
לנין הסביר כי הפרוגראמה המרקסיסטית לשלאלה הלאומית היא נגטיבית, דהינו התנגדות לכל צורת דיכוי, אך לא של תמיכה בטענות של הלאומנים למינהם. הפרוגראמה המרקסיסטית לבלקן, לתת היבשת ההודית, לאירלנד, למזרח התיכון, הנה פדרציה סוציאליסטית של האזורים הללו.
אפילו הפרוגראמה של הסוציאל דמוקרטיה לפני מלחמת העולם הראשונה הייתה פדרציה סוציאליסטית בבלקנים כדרך יחידה לצאת מהבלקניזציה של מאבק עמים זה כנגד זה. פדרציה זו אינה יכולה להתממש על בסיס הקפיטליזם, היא חייבת להיות סוציאליסטית, בה תהיינה לעמים השונים אוטונומיות לאומיות במגרת המדינה הפדרטיבית המשותפת.
אלו כ"מאבק סוציאליסטי", הטוענים כי הפתרון הוא קונפדרציה של קשר רופף בין מדינות בודדות עצמאיות, פשוט קוראים להמשיך את תהליך הבלקנזיציה של האזור.
אין זה מפתיע כי ההנהגות הסוציאל דמוקרטיות המקבלות את הסדר האימפריאליסטוי כסדר טבעי , וזאת מאז 1914, מעלות את האשליה של פתרון של מיני מדינה פלסטינית קפיטליסטית לצד מדינת ישראל הקפיטליסטית.
הרפורמסיטים האחרים המכנים עצמם משום מה קומוניסטים, ומעמידים פנים שהם לניניסטים שוכחים משום מה, כי הפרוגראמה של לנין לאחר 1917 הכירה במפורש בכך שאין כל פתרון לשאלה הלאומית במסגרת הקפיטליזם.
ב1920 בזמן הוועידה הבינלאומית השניה של הקומינטרן לנין הסביר כי הדרך היחידה לפתרון השאלה הלאומית היא מהפכת מעמד הפועלים משום שהבורגנות אינה מסוגלת יותר לתפקיד זה. ( די לחשוב על תפקיד הסולטה כדי להשתכנע בכך)

"אבן היסוד של כל מדיניות האינטרנציונל הקומוניסטי בשאלה הלאומית והקולוניאלית", אמר לנין, "מוכרחה להיות האיחוד של הפרולטריון והמוני העובדים של כל האומות והארצות במאבק מהפכני כדי להוריד את בעלי האחוזות ואת הבורגנות. רק נצחון על הקפיטליזם ניתן לחסל את הדיכוי הלאומי".

(Preliminary Draft of Theses on the National and Colonial Questions, 5th June 1920)

עמדה זו זהה לתיאוריה של "המהפכה המתמדת " של טרוצקי. בתיאוריה זו הסביר ליאון טרוצקי, שהבין דבר מה בדבר מהפכות פועלים, כי הבורגנות בארצות הנחשלות הגיעה לבמה ההיסטורית מאוחר מדי. מסיבה זו נופלים התפקידים של המהפכה הדמוקרטית על שכמו של מעמד הפועלים בברית עם המוני האיכרים. רק משיגיע מעמד הפועלים לשלטון הוא יפתור את המשימות הדמוקרטיות כשאלה הלאומית וימשיך במשימות הסוציאליסטיות.
במילים אחרות, רק משיגיע מעמד הפועלים לשלטון ניתן יהיה לפתור את השאלה הלאומית בצורה של פדרציות סוציאליסטיות בבלקן, בתת היבשת ההודית, במזרח התיכון ובאירלנד. על בסיס הקפיטליזם תתכן רק שפיכות דמים בלתי פוסקת